תנ"ך על הפרק - בראשית יח - בכור שור

תנ"ך על הפרק

בראשית יח

18 / 929
היום

הפרק

ביקור המלאכים אצל אברהם, תפילת אברהם על סדום

וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ׃וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ׃וַיֹּאמְר֣וּ אֵׄלָׄ֔יׄוׄ אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל׃וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו׃וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים׃וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי׃הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְהוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן׃וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י ׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ׃וַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל־פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם׃וַֽיהֹוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה׃וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהוָה֙ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד׃אֵֽרֲדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה׃וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ׃חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת ׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק כָּרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכָל־הַמָּק֖וֹם בַּעֲבוּרָֽם׃וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃א֠וּלַי יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּחֲמִשָּׁ֖ה אֶת־כָּל־הָעִ֑יר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּֽׁה׃וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה בַּעֲב֖וּר הָאַרְבָּעִֽים׃וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבֵּ֔רָה אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א שָׁ֖ם שְׁלֹשִֽׁים׃וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָֽעֶשְׂרִֽים׃וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה׃וַיֵּ֣לֶךְ יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
וירא אליו ה'. כדמפרש ואזיל באיזה גלגול נגלה עליו הק"ב לאחר שבאו אליו האנשים כמו שהוא אומר בסוף וה' אמר המכסה אני מאברהם ולא כשסבורים בני אדם שנגלה לו ואח"כ האנשים: כחום היום. והוא עת האוכל לעוברי דרכים: וירא והנה שלשה אנשים. לפי הפשט אנשים ממש כי לא מצינו מלאכים אוכלים ושותים ולנים בבית איש כמו שלנו בבית לוט כמו שאמר המלאך מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך וגו' אך אין להשיב על דברי רבו' שאף הם כמלאכים לדעת אשר בארץ ומיהו אסור להורות שהיו מלאכים שהוא ראייה להם על תרפותם שאכל. מכאן תשובה למינין שאומרין שאילו ג' הם ג' חלקים של אלוה א"כ למה הוצרך החלק האחד ליכנס באשה הוא הנוצרי ליקח בשר הלא כאן היה להם בשר לשלשתם ואכלו ושתו ולא נכנסו במעי אשה [הג"ה]: עליו. בסמוך לו וכן הוא עומד עליהם וכן (איוב א) להתייצב על ה' וגו': וירא וירץ. שנצבו והבין שרצו לבוא אל ביתו והשתחוה להם לכבדם ובלכתם אמר והתפלל לפני הקב"ה שיתאכסנו עמו כי אנשים גדולים ונביאים וצדיקים היו וכה אמר בלכתם אל נא תעבר החבורה והשיירא של צדיקים הללו מעל עבדך תן בלבם שיבואו אל ביתי ועדיין לא נגלה עליו הק' ולכך אמר יוקח נא מעט מים לנקות רגליכם וגם טוב לעייפות רחיצת הרגליים: כי על כן עברתם על עבדכם. כל כי על כן במקרא כמו שכת' על כן כי עברתם וגו' כלו' ע"כ אני מחלה לכם זאת כי עברתם על עבדכם וכן כי על כן באו בצל קורתי כלו' על כן אני מחלה אתכם שלא תרעו להם כי באו בצל קורתי וכן כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר ע"כ כי ידעת חנותינו אני מחלה אותך וכן כי ע"כ שבתם מאחרי ה' ע"כ כי שבתם מאחרי ה' לא יהיה עמכם וכן כולם: כן תעשה כאשר דברת. כלו' כן תעשה תדיר כאשר דברת עתה זהו ווסתך הטוב שאתה מכניס אורחים ומשמשם, ר' עובדיה זצ"ל. ואנו מפרש' שהודו לו לעשות כמו שאמר ויאמרו כן תעשה כאשר דברת לתת לנו פת לחם ולא תטרח על סעודה אחרת והוא דרך ענוה והוא טרח ועשה סעודה גדולה אמר מעט ועשה הרבה: לעשות אותו. לתקן אותו כמו (ש"א כ"ה) חמש צאן עשויות: חמאה וחלב. ואח"כ בן הבקר שלא לאכול החלב אחר הבשר כי שומר מצות היה אברהם אבינו: ויאמרו אליו איה שרה אשתך. לפי שרצו לבשרה כי האחד בא לבשר את שרה: כעת חיה. כמו דכת' כעת יולדה ילדה כי חיה היא יולדת היא נקראת חיה בהרבה מקומות בתלמוד כמו לחיה לחולה כי היולדת והמילדת שתיהן נקראו חיות וזהו לסוף תשעה או לז' חדשים. ויש לפ' כעת חיה כעת הזאת שתהיו חיין וכן תירגם אונקלוס: פתח האוהל. והוא פתח האוהל היה אחרי הנביא כי הפך פניו אל הגן ואחוריו אל האוהל והיתה שרה קרובה משם ושמעה: אחרי בלותי. אחרי אשר זקנתי כמו (יחזקאל כ"ג) ואמר לבלה ניאופים שהוא לשון זקנה: עדנה. לשון עדון שתתעדן בשרי וישוב לימי עלומי: ואדוני זקן. כלו' אפי' הייתי יולדה הלא אדוני זקן: למה זה צחקה וגו'. כבר פיר' למה הוכיח שרה יותר מאברהם: ואני זקנתי. לא היה דרך הארץ לגלות לו שקראתו זקן פן יקפיד: היפלא מה' דבר. כלו' דבר הבא מה' היפלא בעיני שום בריה הלא ידוע לכל כי כל אשר יחפוץ יעשה: לא צחקתי כי יראה. למדנו ששרה אמנו אמתית היתה אך שבכאן שנתה כי יראה: ויאמר. אברהם: לא כמו שאת אומרת כי צחקת כי הקב"ה יותר נאמן ממך: וה' אמר המכסה. היינו וירא אליו ה' דקאמר לעיל, המכסה אני מאברהם כך דרכו של הק"ב לגלות לעבדיו מה שהוא עושה כדכתי' (עמוס ג') כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ואברהם עבדי ואוהבי ראוי שאגלה לו סודי כי ברוב חסידותיו יהיה לגוי גדול ועצום וגו' וכל זה בזכותו: כי ידעתיו וגו'. כי יודע אני בו שיצוה את בניו ואת ביתו לעשות צדקה וגו' ולכך יצוה עליהם כן למען הביא ה' כלו' שיביא ה' על אברהם על זרעו של אברהם את הטוב שדיבר עליו כמו ועשית את מצות ה' אלקיך למען תחיה וירשת' את הארץ וכן צוה אברהם את בניו שיעשו צדקה ומשפט כדי שיבא עליהם הטוב אשר דיבר הק"ב ובשביל כך נאמן אברהם לנביא לה' ולגלות לו סודי. גם נראה לפרש אברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום כלו' אני נתתי לאברהם הארץ הזאת ואני רוצה להשחית ערים הללו שהם שלו ואיך אכסה ממנו ואעשה בלא ידיעתו וא"ת אינו נפסד בכל כלום כי הארץ רחבת ידים לו ולזרעו ולכך אמ' ואברהם היה יהיה לגוי גדול ועצום וכל הארץ צריכה כי ידעתיו אשר יצוה ושמרו ותוך כך יתברכו וירבו ותהא כל הארץ צריכה ולכך אין לי להשחית בלא ידיעתו ולכך אמר המכסה אני מאברהם וגילה לו והודה לו שאם אין שם י' צדיקים שישחית וכן עשה ושוב אין אברהם יוכל להתרעם אע"פ שהארץ צריכה לזרעו על פיו נעשה [הג"ה]: זעקת סדום ועמורה כי רבה. רבים צועקים עליהם שהן גוזלים וחומסים ומריעים: הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה. שכן עשו כמו שהצועקים אומרים כלה אעשה בהם ואם לא אדעה ואם לא שלא עשו כ"כ אדעה מה אעשה להם לפי החטא הפירעון: האף תספה. כלו' אם הרשעים עשו ככל הצעקה הגם יספו צדיקים עמהם שאתה אומר שתעשה בהם כלה: ולא תשא למקום וגו'. כלו' ראוי וכבוד לפניך שתשא לרשעים מפני הצדיקים שזהו דרך חסד ורחמים ולא שתכלה הצדיקים בשביל הרשעים שאין זה משפט כי הצדיקים מה פשעו: השופט כל הארץ. הוא שופט ואדון לכל הארץ לא יעשה משפט בתמיה: ואנכי עפר ואפר. התחיל להקטין עצמו לפי שהיה רוצה להרבות דברים כלו' לא בשביל חשיבותי ארבה דברי לפניך כי אני כאין אך בענותנותי אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה. בתחלה שאל דבר מועט שלא יקשה בעיני הק' ולבסוף כשראה שעת רצון הוא התחיל לפחות עשרה עשרה כי אמר מאחר שהק' ניאות לי אם לא אתפלל עליהם ימותו בפשיעתו ומאחר שהעמידם על עשרה חשב בלבו אם יש שם פחות מעשרה זקנים יוציא מביניהם הצדיקים וימית את הרשעים כי הכיר כי אין הק"ב חפץ במיתתן של צדיקים אך רצה למחול לאחרים בשבילם ולא רצה לומר מחול להם הכל פן יקשה בעיני הק' שלא יהא רוצה שימחה על כבודו ועל קדושת שמו ועוד שאם כולם רשעים מדוע רשעים יחיו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך